איך הכול התחיל?
הישוב מרחב-עם עלה לקרקע בחשוון התשס"ב (נובמבר 2001), הישוב נמצא בין שדה-בוקר לירוחם מול רכס חלוקים ומוקף בנוף מדברי קסום.

הטרקטור הראשון פרץ את הדרך לישוב ביום בו הובא לקבורה השר רחבעם זאבי ז"ל, הישוב נקרא על שמו מתוך הערכה לפועלו למען עם ישראל בארצו. הקמת הישוב היא שלב נוסף בתהליך ארוך ומיגע של המאבק לחידוש ההתיישבות בנגב והמשך העשייה הציונית, (למעלה מ- 13 שנים לא הוקם ישוב חדש בנגב!), וכמו כל חזון גדול המימוש בפועל דורש מאמץ, סבלנות, נחישות וקצת חוצפה…

ערב שבת פרשת 'וירא', ארבע משפחות ראשונות מגיעות לישוב, הגנראטור פועל – בינתיים, בחלק מהמבנים יש מים זורמים אבל את המקרר היחיד שבנמצא שכחנו לחבר לחשמל… בפעם הראשונה אחרי 2000 שנה (כנראה) הדלקנו נרות וקיבלנו את פני השבת במרומי הגבעה הזו, באמצע שום מקום, צופים אל מרחבי הנגב האינסופיים. בזו אחר זו מצטרפות משפחות חדשות לישוב ההולך ומתמלא וכבר כמעט שלא צריך להזמין אורחים לשבת כדי 'להשלים מנין', אז עכשיו הם מוזמנים רק בשביל הכיף והביחד.

כחודש אחרי העלייה לקרקע התקיים טקס מרשים לחנוכת הישוב במעמד רה"מ, ראשי ישיבות, שרים ואורחים רבים מהאזור ובכלל. במהלך הטקס שאירגנה המועצה האזורית 'רמת נגב' זכינו לקיים הכנסת ספר תורה לאחד המבנים שתפקד כבית כנסת זמני, מאז עברנו למבנה חדש יותר. המעמד כולו היה מאד מרומם ומרגש ובמיוחד לאור העובדה שזהו הישוב הדתי הראשון במועצה כולה. ביום בו התקיים הטקס ביקרו בישוב תלמידי בתי ספר מכל האזור, טיילו בסביבות הישוב ונטעו עצים.

ובינתיים – מערכת הביוב הקבועה כבר הושלמה וכן המים, החשמל והטלפון ובימים אלו מסתיימות עבודות התשתית בחלק הראשון של שכונת הקבע .

ורק כשיוצאים לפעמים לגבעות סביב נזכרים שבעצם זה מדבר עם המון כוכבים מעלינו, יופי של שקט, רוח חרישית שמנשבת סביב ועתיד גדול שעוד צפון לנו במרחבים האלו.

 למה אנחנו כאן?

נכון לעכשיו עם ישראל אמנם חזר לארץ אך הוא עדיין שואל את עצמו מה הוא עושה כאן. המחשבה 'הציונית' שאנו כאן רק מפני שאנו צריכים מקלט בטוח, כבר אינה מספיקה. יותר ויותר שאלות עולות גם על המחיר והביטחון שהמקלט מספק ויותר מזה – על הצידוק המוסרי של קיומנו כאן.

תהליך זה גרם להיחלשות של כל מה שכונה פעם 'ציונות'.

כאן, מהפינה הקטנה שלנו, אנחנו רוצים לנסות להשתתף בהחייאת ערכים אלו, לנסות ולהבין מה באמת עם ישראל עושה פה, לחיות לאור הידיעה הברורה שישיבתנו בכל מקום בארץ היא חלק ממעשה בראשית, התקיימות דברי הנביאים, התעוררות הציפייה לקיום שאר הנבואות והתקווה לעולם מוסרי, טוב, צודק עולם של אמת ושלום. אנו מאמינים שרק האמת הגדולה הזאת יכולה לתת לנו כח בהווה ולהוביל אותנו לקראת העתיד הגדול שכולנו מצפים לו.

בהוספותיו לספר המצוות לרמב"ם כתב הרמב"ן: "מצווה רביעית, שנצטווינו לרשת את הארץ… ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ניתן להסביר כי בדבריו אלו מגדיר הרמב"ן שני עניינים ביחסנו אל הארץ. הראשון הוא גאולתה מידי זרים, המגלה את שייכותה המוחלטת של הארץ לעמנו דווקא, מכח הצו האלוקי, אמנם בכך אין די. איננו גואלים אותה מיד זרים רק מכיוון שאינה שלהם, אלא יותר מזה, כיוון שהיא שלנו, או מדוייק יותר, כלשון רש"י בבראשית א', א': "ברצונו (של הקב"ה)… נתנה לנו". כלומר, כיוון שיש לנו תפקיד בה, ואף כלפיה. ולכן העניין השני הכלול בציווי זה הוא שלא נעזבה לשממה. מוטל עלינו לפתח את הארץ, להוציא את הטמון בה אל הפועל, להפריחה ולישבה. כפי שאין זה נכון שהארץ, המקום המיועד להשראת השכינה, יהיה בידי זרים העובדים לאלי נכר, כך אין זה נכון שתישאר שוממה וריקה מאדם.

אנו שואפים ליצור קהילה חמה ומגובשת הבנויה על יסודות של כבוד הדדי, עזרה לזולת מתוך יראת שמים. קהילה הנרתמת למשימות לאומיות ורואה עצמה שותפה לבניין עם ישראל בארצו. חשוב לנו לפתח מעורבות ואחריות חברתית בינינו ובין הישובים הסמוכים. חשוב לנו לחיות מתוך מודעות לסובב אותנו במגמה להשתלב בו מבלי לפגוע.